ההליכה בשביל עמק המעיינות

לסיכום תקופת האימונים הראשונה של חמישה וחצי חודשים יצאתי (לפי התוכנית) להליכה של 260 ק"מ בשביל עמק המעיינות ושביל הגולן במטרה לבדוק אם אני יכול ללכת 30 קילומטר ביום במשך 9 ימים רצופים עם תרמיל במשקל של 12 ק"ג.

אורלי הביאה אותי לתחילת המסלול בפסגת הגלבוע ויצאתי לדרך. התרמיל היה כבד (כ-15 ק"ג) ושביל הירידה מהגלבוע התפתל בואדי סלעי מה שאילץ אותי ללכת לאט ובזהירות כדי להימנע מנפילות. יצאתי לדרך רק ב- 11 בבוקר אחרי שאכלנו ארוחת בוקר וטיילנו במורת אירוס הגילבוע. התוכנית הייתה ללכת 30 ק"מ עד לכוכב הירדן – דרך ארוכה ויום קצר. בכל זאת החלטתי שאני לא ממהר ומתאים את קצב ההליכה לתנאי השטח. העמק היה ירוק ופורח והמעיינות מלאים במיים צלולים אבל לא היה לי זמן להתעקב וחוץ מזה היה קצת קריר.

אחרי הצהרים הגעתי לבית שאן, עשיתי הפסקה קצרה לגלידת יוגורט, ומיד המשכתי בדרך לכיוון כוכב הירדן. היום מתקצר ועדדיין נשארו לי עוד 18 ק"מ של הליכה. במישור וללא התרמיל הייתי יכול לעשות זאת בפחות מ- 4 שעות אבל בעליה לכיוון כוכב הירדן עם תרמיל מלא זה לקח לי יותר מחמש שעות וסיימתי את ההליכה רק אחרי שמונה בערב כשאת הקילומטרים האחרונים הלכתי כבר בחושך עם פנס ראש. כשהגעתי לשער כוכב הירדן היסתבר לי שברז המים שמחוץ לגדר אינו פעיל ואני נשאר רק עם חצי ליטר מים לארוחת ערב והלילה. בלית ברירה נאלצתי לזחול מתחת לגדר אחרי שהזזתי כמה אבני וכופפתי קצת את תחתית הגדר. אחרי שהיצתיידי במים יכולתי לשבת ולהכין ארוחת ערב שכללת כוס תה וקוסקוס משקית להכנה מהירה.

IMG_20170324_071109
בוקר בכוכב הירדן

מכוב הירדן למנחמיה

ביום השני חיכה לי מסלול ארוך של 22 ק"מ שכללה את חציית נחל תבור עליה למצפה אילות וירידה תלולה למושבה מנחמיה. רוב המסלולל חופף לשביל ישראל ובעונה זו של השנה כולו ירוק ופורח. בצהרים הגעתי למצפה אילות שמשקיף על הכינרת ועמק הירדן, השמש כבר הייתה במערב מה שאיפר ראות מיטבית בתצפית. עצרתי למנוחה קצרה כדי לאגור כוח לירידה למנחמיה. בהיתחשב בעייפות השתחילה להיצטבר ברגלי ובתלילות הירידה זה היה קטע קשה. השביל ירד בתוך ואדי קניוני שבחלקו הצריך ירידב בסולמות ברזל ובחבלים. כשהגעתי למנחמיה הייתי כבר די מותש, מלאתי מים ועצרתי שוב לנוח.

בחמש אחה"צ המשכתי ללכת כדי להשלים את מכסת 30 הקילומטרים היומית. באזור הכניסה לפרק נהריים הערב כבר התחיל לרדת ובדיוק מצאתי את הדבר המתאים היותר לעצירת לילה, ספה עם מזרונים רכים ונוחים. למרות שהייתי יכול להמשיך ללכת עוד קלת החלטתי לעצור ולנצל את ההזדמנות שנקראתה בדרכי לשישון לילה אחד על מזרון מפנק. הקמתי את האוהל והנחתי את המזרונית של הספה מתחת לאוהל כך שנהנתי ממצע רך בלי לדאוג לרמת הנקיון של המזרונים.

מפרק נהריים לכפר רופין

אחרי שהיתפנקתי בתה של בוקר על הספה המרופדת  התחלתי ללכת לאורך הירדן לכיוו בית שאן. הסתיימו הקטעים ההריים הקשים וההליכה מעכשיו מהלאה היא במישור של עמק בית שאן. התחנה הראשונה הייתה אתר גשר הישנה שבה עצרתי לארוחת בוקר. הגעתי לשם מוקדם והכול היה עדיין סגור, למזלי הטבר של המסעדה המקומית כבר התחיל לעבוד ואפילו כיבד אותי בכוס קפה הפוך על חשבון הבית. לאחר שאכלתי את דייסת הקווקר של הבוקר הצתיידתי במיים והמשכתי בדרך כשהיעד הבא הוא עינות חוגה שם תכננתי לעצור לארוחת צהריים. לצערי ולהפתעתי כשהגעתי לשם הפרק היה סגור והבריכות ריקות ממים. מאחר וזאת הייתה נקודת מילוי מים שלי נאלצתי לעבור את הגדר ולהיסתנן פנימה. מילאתי מים ועצרתי למנוחה והשתכשכות במים הרדודים של בריכת ניתוב מי המעיינות שהזרימה את המים ישירות לתוך צינור ההולכה. נחתי קצת על הדשא הירוש שמסביב לבריכות הריקות והמשכתי הלאה לכיוון קניון הבזלת שבפאתי בית שאן. השביל עבר בסמוך לתחנת דלק של דור אלון וזה היה המקום המתאים ביותר להיתפנק בארוחת צהרים של קפה וסנדוויץ חביתה.

עיינות חוגה

סיימתי קטע הליכה של 20 ק"מ והחלטתי להמשיך הלאה במטרה להשלים את מכסת 30 הקילומטרים היומית להגיע לקיבוץ כפר רופין. הדרך בשדות העמק היתפתלה והיתארכה מעבר לצפי כך הגעתי לכפר רופין אחרי רדת החשכה. נכנסתי בשער הקיבוץ התמקמתי בקרבת שער הקיבוץ על הדשא שצמוד לכביש הכניסה לקיבוץ. אחרי שאכלתי את המג'דרה של הערב נשכבתי לישון, כמובן שאחרי כמה שעות העיר אותי שומר הלילה של הקיבוץ לברר מה אני עושה שם.

 

מכפר רופין לתל תאומים

בבוקר קמתי בנחת, לקחתי את הבטריה הנטענת מהכניסה לביתן השמירה ויצאתי למסלול הצפרות בין בריכות הדגים של כפר רופין שהן מרכז צפרות עולמי. למרות עונת האביב של נדידת הציפורים הבריכות היו ריקות מציפורי מים, כשכל להקת סקנאים שהיתקרבה לבריכות גורשה בנמרצות בסירנות וביריות באוויר ע"י שומרי הבריכות. בפועל ביליתי את כל היום בהליכה בין בריכות הדגים ושדות העמק המצהיבים. נקודות העניין העקריות לאורך המסלול היו 2 מעיינות של מים צלולים. לראשון הגעתי בוקדם מידי כשעיין היה קריר ןמוצל בסביבת המעיין כך שהמשכתי הלאה. למעיין השני הגעתי בשעות אחה"צ כשעדיין היה מספיק חם לרחצה מרעננת בבריכה הגדולה של המעיין.

לרקראת הצהריים עצרתי למנוחה קצרה במקום שלפי המפה אמור היה להיות בו מעיין יפה אבל בפועל היה בו בריכת דגים עם חמצניות שקולן נשמע כמו נהר זורם כששכבתי לנוח בצל. לאחר שאגרתי קצת כח המשכתי לכיוון קיבוץ טירת צבי בכוונה לאכול שם ארוחת צהריים. כשהגעתי לחדר  האוכל של הקיבוץ הסתבר שהם לא ערוכים לקבלת אורחים ומכירה במזומן. לשמחתי מנהלת חדר האוכל אישרה לי לאכול על חשבון הבית, כך שיכולתי לשבת ולהשתלב באווירה הקיבוצית המקומית.

 

לאחר ההפסקה המרעננת בטירת צבי המשכתי הלאה במטרה להגיע כמה שיותר קרוב לנקודת הסיום בבית שאן כדי שביום החמישי של ההליכה אסיים לפני הצהרים ואספיק לסוע להיתרעננות בחמת גדר. עד הערב הצלחתי להגיע לישוב הקהילתי תל תאומים שבו מצאתי דשא רך בסמוך לבית הכנסת המקומי שהתאים לחניית לילה והטענת הבטריה של הטלפון. כמובן שעם רדת החשכה הייתי צריך לעבור את התחקיר השגרתי של אחראי הביטחון בישוב שבסופו קיבלתי אישור להמשיך לישון.

מתל תאומים לבית שאן

היום האחרון נשארו לי עוד כ- 10 ק"מ עד נקודת הסיום בבית שאן. הגעתי לעיר כבר ב- 10 בבוקר וחיפשתי את שלט סיום השביל כדי להיצתלם לידו לסיכום חמישה ימי הליכה מאומצים. אחרי כחצי שעה של חיפוסים הבנתי שאין שלט כזה והשביל נגמר בסימון שביל קטן של מסגרת לבנה עם שגובלת את קו הסימון הכתום – קצת מאכזב. בבירור שעשיתי יותר מאוחר היסתבר שהיה שלט אבל עירית בית שאת החליטה להסיר אותו מסיבות בלתי מובנות. לאחר שעצרתי לקיוסק המקומי לקפה וסנדוויץ חביתה עליתי על אוטובוס לכיוון צומת צמחר בדרך לחמת גדר ולשביל הגולן.

IMG_20170327_112203

 

 

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s